By Shoshana Karbasi

לְאַלֵּף אֶת הַגָּן/ שושנה קרבסי

הָבָה נְאַלֵּף אֶת הַגָּן:

תְּחִלָּה נִגְדֹּר אֶת הַשֶּׁטַח

נְסַמֵּן גְּבוּלוֹתָיו

מָה בִּפְנִים מָה מִחוּץ. 

כָּעֵת נִגַּשׁ לִמְלֶאכֶת הַסִּלּוּק:

נְסַקֵּל אֲבָנִים עַתִּיקוֹת מֵרִבְצָן

נַחֲרִיד חֲרָקִים יוֹשְׁבֵי תַּחְתִּיּוֹת מִבֵּיתָם

אִם צָרִיךְ, נַהֲרֹג אֶת הָעַקְרַבִּים,

אֶפְשָׁר שֶׁמֵּהַסְּלָעִים שֶׁעָקַרְנוּ

נַעֲמִיד מִסְלָעָה סְדוּרָה. 

יֵשׁ לְעַשֵּׂב אֶת הַפִּרְאִיִּים

לַעֲקֹר מֵהַשֹּׁרֶשׁ חַרְדָּלִים, סַבְיוֹנִים

כַּלָּנִיּוֹת, פְּרָגִים

וְהָרַקָּפוֹת - מָה נַעֲשֶׂה בָּרַקָּפוֹת?

נַעֲקֹר? אוּלַי נִשְׁתֹּל מֵעֵבֶר לַגָּדֵר?

הָעִקָּר הָעִקָּר לְאַלֵּף אֶת הַגָּן. 

וְהָאֲדָמָה - מָה?

נַהֲפֹךְ אֶת קְרָבֶיהָ 

מָה שֶׁהָיָה לְמַעְלָה יִהְיֶה לְמַטָּה

וּמָה שֶׁלְּמַטָּה יִהְיֶה לְמַעְלָה.

וְנַחֲרֹשׁ בָּהּ תְּלָמִים

קַוִּים יְשָׁרִים קַוִּים קַוִּים

נִקְבַּע מֵחָדָשׁ אֶת הַסְּדָרִים.

תִּכְנוּן

כָּאן עֲרוּגוֹת הַפְּרָחִים לְפִי צְבָעִים

כָּאן עֲצֵי פְּרִי, לֹא נְשִׁירִים, לֹא מְלַכְלְכִים

כָּאן נִשְׁתֹּל לְפִי עוֹנוֹת 

נַלְבִּישׁ אֶת הַגָּן בִּשְׂמָלוֹת תְּפוּרוֹת.

חָשׁוּב גַּם לְהַקְפִּיד עַל הַחֲלֻקָּה: 

זֶה לְנוֹי, זֶה לְמַאֲכָל

זֶה קָבוּעַ, זֶה עוֹנָתִי 

וּמַעֲרַךְ הַשְׁקָיָה – אוֹטוֹמָטִי.

הִנֵּה כָּךְ מְאַלְּפִים אֶת הַגָּן. 

כָּעֵת עִמְדוּ יָפִים, עִמְדוּ זְקוּפִים

תֵּהָנוּ מֵהַשְּׁלֵמוּת שֶׁבִּצַּעְתֶּם לְהַפְלִיא 

הֱיוּ גֵּאִים. 

אַךְ מָה יִקְרֶה אִם תִּסְּעוּ מִכָּאן

וְתַפְקִירוּ אֶת הַגָּן?

כַּמָּה זְמַן לְדַעְתְּכֶם יִדָּרֵשׁ 

לְהָשִׁיב עַל כַּנּוֹ אֶת סִדְרוֹ שֶׁל הַבְּלִיל 

כְּמוֹ מֵעוֹלָם לֹא הָיָה הַגָּן אַחֶרֶת?

מַהוּ הֶרֶף הָעַיִן הַנִּדְרָשׁ 

לִמְחוֹת זֵכֶר יָדֵנוּ הַמְּיַשֶּׁרֶת?

 By Shoshana vegh

מכתב 

שושנה ויג

אַתָּה אוֹמֵר שֶׁנִּפְגַּשְׁנוּ 

בַּזְּמַן וּבַמָּקוֹם הֲכִי לֹא מַתְאִים

וַאֲנִי יוֹדַעַת שֶׁאֵין זְמַן וְאֵין מָקוֹם לָאַהֲבָה 

שֶׁהִיא תָּמִיד תִּהְיֶה בִּלְתִּי מֻשֶּׂגֶת 

הִיא תָּמִיד תַּחֲמֹק מֵאִתָּנוּ 

גַּם כְּשֶׁאָחַזְנוּ בָּהּ וְנִדְבַּקְנוּ בְּגוּפֵנוּ

אֲנַחְנוּ נִפְרָדִים וּמִתְרַסְּקִים 

כְּשֶׁאָנוּ מוֹצְאִים אֶת הַלֵּב הֶחָצוּי 

אָנוּ מְנַסִּים לְחַבֵּר אֶת הַחֲלָקִים 

כְּשֶׁהַטַּעַם הוּא טַעַם שֶׁאֵין לוֹ שִׁעוּר

אֲנַחְנוּ כְּמֵהִים לְחִבּוּר הַזֶּה

וּכְמוֹ הַדְּבוֹרָה שֶׁנִּמְשֶׁכֶת לָאַבְקָנִים

וְשָׁנִים הִיא גּוֹמַעַת אֶת הַצּוּף 

אֵינְךָ יָכוֹל בִּלְעָדַי 

וְתִהְיֶה מִי שֶׁאַתָּה 

כָּל פַּעַם מֵחָדָשׁ תִּכְבֹּשׁ אוֹתִי

בְּלִי שֶׁאַרְגִּישׁ 

בְּלִי שֶׁאֶרְצֶה שֶׁנִּתְנַתֵּק

ותודה על הלבבות והפרחים

 Shoshana vegh

מכתב 

שושנה ויג

אַתָּה אוֹמֵר שֶׁנִּפְגַּשְׁנוּ 

בַּזְּמַן וּבַמָּקוֹם הֲכִי לֹא מַתְאִים

וַאֲנִי יוֹדַעַת שֶׁאֵין זְמַן וְאֵין מָקוֹם לָאַהֲבָה 

שֶׁהִיא תָּמִיד תִּהְיֶה בִּלְתִּי מֻשֶּׂגֶת 

הִיא תָּמִיד תַּחֲמֹק מֵאִתָּנוּ 

גַּם כְּשֶׁאָחַזְנוּ בָּהּ וְנִדְבַּקְנוּ בְּגוּפֵנוּ

אֲנַחְנוּ נִפְרָדִים וּמִתְרַסְּקִים 

By Shoshana vegh

כְּשֶׁאָנוּ מוֹצְאִים אֶת הַלֵּב הֶחָצוּי 

אָנוּ מְנַסִּים לְחַבֵּר אֶת הַחֲלָקִים 

כְּשֶׁהַטַּעַם הוּא טַעַם שֶׁאֵין לוֹ שִׁעוּר

אֲנַחְנוּ כְּמֵהִים לְחִבּוּר הַזֶּה

וּכְמוֹ הַדְּבוֹרָה שֶׁנִּמְשֶׁכֶת לָאַבְקָנִים

וְשָׁנִים הִיא גּוֹמַעַת אֶת הַצּוּף 

אֵינְךָ יָכוֹל בִּלְעָדַי 

וְתִהְיֶה מִי שֶׁאַתָּה 

כָּל פַּעַם מֵחָדָשׁ תִּכְבֹּשׁ אוֹתִי

בְּלִי שֶׁאַרְגִּישׁ 

בְּלִי שֶׁאֶרְצֶה שֶׁנִּתְנַתֵּק

ותודה על הלבבות והפרחים

    

 الشاعر عزيز  منتصر كان حُلما

كان حلما

من رقصات أوراق الخريف

الصفراء

كالصمت 

من ذلك الشيء الصغير

كعُمر فراشة 

من ليل بلا معنى

كليْل سجين 

يموت في السنين 

في أفق الإنتظار الحزين 

كان حلما 

من ظلال كاشفة 

لا تحميني من حرارة

شوق الربيع 

من موت لا تفهمه 

عُيونٌ لا تلين 

من حياة ليست كالآخرين 

كان  دفئ شتاء

يعيش في ظلي 

ولا يستجيب لرعشتي 

حين تذكرت 

كان أحلامَ أرضي السعيدة 

وحين نسيت 

أصبح هادما

لجنون أنفاسي 

التي بنيت في الماضي 

وضاع عطرها في فراغ 

عُذرا 

أيتها الأنفاس 

دنياي الطليقة  استفاقت 

بعد خداعٍ

وحدي أنا 

ماكان حلما

تلاشى مع انتظاري

                 عزيز منتصر  البيضاء  (ح.م )

By Caroline laurent

Je veux pleurer comme un enfant

      Jusqu'à ce que mes racines soient mouillées

      Et laisser les rivières couler dans les ruisseaux

      Je peux toucher la pelle légèrement jusqu'à l'aube

     Laisser la rivière qui coule à travers mes yeux vous soulever

      Alors que l'automne veut sourire

      La feuille tremble, vous tombez dans mes yeux

      C'est comme s'ils sirotaient mon sang goutte par goutte

      Comme manger de la saleté en buvant de la boue

      Les vagues du Golfe sont plus calmes que mes yeux

      O les Irakiens qui nous ignorent

      Ma voix résonne dans les profondeurs de l'océan

      Les vagues se brisent à chaque cri de demain

      La tristesse à pleurer comme un hoquet dans ma voix?

      Comme ceux qui saupoudrent leurs os dans le sable et se réjouissent à mort.

      O la foudre brille sur les montagnes de L'Irak

      Avec des meules, leur peau est versée dans les rivières

      Fleurs rouges jaunes et leur peau nue

      Fleurs poussant avec de la rosée au fond des profondeurs

      Les serpents autour de vous boivent de l'essence de miel

      L'os sec restant et la honte grandissant dans les montagnes

      Et quand je vois ceux qui assombrissent le monde, je veux pleurer comme si la pluie fondait

               28/01/2021 Paris 

               Caroline Laurent Turunç